הקשר בין מזיגת לימונדה לכוס, יכולת תכנון ותחושת מסוגלות? שימו לב.
אז אני גרה בראש העין ובעיר שלי, ברחוב שבזי, באזור שנקרא הותיקה, יש את "חומוס נרי" שזה אחד החומוסים הטעימים שיש פה בעיר ובכלל. ולנרי יש מתקן לימונדה ממש ממש כמו זה שבתמונה (וזו הזדמנות להודות לגוגל שפשוט יודע למצוא הכל).
טוב אז אני נכנסת ומחכה לחומוס גרגרים ושואלת כמה הלימונדה ונרי האלוף עונה ושולח אותי לקחת לבד. אז אני עומדת שם עם כוס ביד, מסתכלת על המכונה ויש כמה כפתורים ואין לי מושג מה עושים כדי שהלימונדה תצא.
עכשיו, היו כמה אפשרויות –
- לוותר, להניח את הכוס, להישאר צמאה בינתיים ולשתות אח"כ.
- לבקש מיד מנרי שיבוא לעזור לי כי אין לי מושג.
- לנסות מיד כל כפתור באופן רנדומלי עד שמיץ היה יוצא (או לא ואז לבקש עזרה או לוותר).
- להסתכל, לבחון את האפשרויות שנראות הגיוניות ולנסות מה שנראה הכי סביר ואם זה לא היה עובד לנסות שוב לפי ההגיון ובאיזשהו שלב להפעיל שיקול דעת ואולי להבין שלבד אני לא יכולה ולבקש עזרה. הכל באופן נשלט ומתוכנן.
טוב במקרה אני פעלתי לפי האפשרות האחרונה ובמקרה הצליח לי על הנסיון הראשון ולא בגלל שאני כזו מוצלחת ונפלאה – פשוט כי בהקשר הזה של יכולת לתפעל דברים – אני מאמינה בעצמי מאוד. הנסיון שלי בחיים הראה לי שאני בד"כ יכולה.
אבל אנחנו פה כדי לדבר על ילדים נכון? אז בואו נצא רגע מחומוס נרי ונכנס לחדר הילדים.
ילד שנתקל במשהו לא מוכר לו שדורש תפעול – לפתוח, לסגור, להפעיל, לכבות, להחליש ועוד. כל האפשרויות שמוזכרות למעלה עומדות בפניו
- יוותר מיד? זה כנראה כי הוא מרגיש שהוא לא מסוגל וגם הפעם הוא ייצא בהרגשה שהוא לא מסוגל ופעם הבאה? בטוח יוותר שוב כי אם אז לא הייתי מסוגל, למה שהפעם אצליח.
- יבקש מיד עזרה? אותה תוצאה , כי הוא לא התנסה בכלל וכבר ויתר (אמנם מישהו אחר הצליח אבל זה לא הוא).
- ינסה באימפולסיביות ובלי חשיבה מוקדמת? יש מצב שיצליח אבל יש סיכוי לא פחות גדול ובדרך כלל אפילו גדול יותר (בהנחה שכפתור אחד בלבד עושה את הפעולה הרצויה) שלא יצליח מיד ואז אולי יוותר או יפנה מיד לעזרה או יצליח בסוף אבל לא בטוח שהוא ישים לב איך זה קרה ואז בפעם הבאה הוא יצטרך לעשות את כל הנסיונות מההתחלה (וזה לא הכי יעיל).
- יסתכל, יבחן את האפשרויות שנראות הגיוניות וינסה מה שנראה הכי סביר ואם זה לא יעבוד, ינסה שוב לפי ההגיון ובאיזשהו שלב יפעיל שיקול דעת ואולי יבין שלבד הוא לא יכול ויבקש עזרה. הכל באופן נשלט ומתוכנן.
האפשרות האחרונה? זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים שילד יעצור, יסתכל, יחשוב מה נראה הגיוני ואז ינסה לפעול. הסיכוי שיצליח גדול יותר כי הוא חשב ותכנן את המהלך, הסיכוי שילמד מזה גדול יותר כי הוא מרוכז במה שהוא עושה וממוקד אז גם אם יטעה אבל ימשיך לנסות יזכור טוב טוב מה הצליח ומה לא וילמד מזה ותחושת המסוגלות שלו תעלה. למה? כי הוא יכול לסמוך על עצמו ולהתמודד.
הסיבות לכך שילד מוותר מהר או פונה מיד לעזרה או מנסה באופן רנדומלי בלי לחשוב הן רבות – זה יכול להיות קשור לסף תסכול נמוך או לתחושת מסוגלות נמוכה או לקושי בתכנון או קשיי קשב ועוד.
מה שבטוח, שאם לילד יש את אחד ממאפייני ההתמודדות האלה, כדאי כבר בגיל צעיר לעשות אצלו שינוי בחשיבה – כדי שיגדל בתחושה שהוא יכול.
והלימונדה? הייתה סופר טעימה ?
בטיפול? אפשר וצריך לעבוד על זה, הרבה לפני ציור או צביעה או גזירה בעיניי כי זה הבסיס להכל
