תמיד טוב לקחת אחריות?

אחרי שבוע מעניין, משמח, מעצבן, משפחתי, משעמם, מגוון, מעייף, ספורטיבי,, חם, גשום, חגיגי, מחדש, מרגש, מלמד ועוד שלל רגשות נפרדים מחג הפסח, נפגש שוב בשנה הבאה (בע"ה).
אני יוצאת מהחופשה הזאת גם עם תובנה חדשה, בטוחה שיהיה רלוונטי למישהו… והסיפור הוא כזה:
ילד אחד נפלא בכיתה ב' קיבל המון שיעורים לחופש (ושיהיו בריאים המורים) וכחלק מהשיעורים התבקש להכין משחק חיבור וחיסור בחשבון (כי אין יותר כיף מזה בחופש) אז אימא אחת עם שאיפה להיות נפלאה כבר חשבה על הכל, איזה משחק נכין, מאילו חומרים, איך נקרא לו… וקראה לילד שיבוא ויעזור לה בהכנה… ודי התבאסה שהילד הנפלא לא הראה שום עניין או מוטיבציה להכין והרי זה המשחק שלו… ותוך כדי הכנה אמר הילד הנפלא… "לי היה רעיון לעשות משחק אחר של "פתיתי שלג" אבל לא נורא כבר התחלנו את זה…" וככה הרווחתי שיעור.
לי זה קורה הרבה, אולי גם לחלק מכם, אני חושבת שזה משהו נשי אבל בטח קורה גם לגברים, אני המארגנת, המתכננת והמסדרת של הבית ואני עושה את זה כבר על אוטומט – יש משימה? קדימה, אני מוכנה עם תכנית פעולה.
לפעמים אני אפילו מתלוננת למה אני אחראית על הכל, למה אחרים לא לוקחים יוזמה והנה בא לו שיעור חשוב מילד נפלא בן 7 שדווקא כן חשב ותכנן ורצה – צריך רק לתת לו את הבמה.
אז פיניתי לו את הבמה – שאלתי מה חשב ומה תכנן וקצת עזרתי לו בכמה נקודות שהיו קשות לביצוע ולמחרת (שזה הבוקר) קמנו והתחלנו לגלגל כדורים מדאס, לכתוב תרגילים בחשבון, ליצור צלוחיות מגבס (שעוד נחכה ונראה אם יצליחו) וגם האח התאום הצטרף והפיצפון המתוק בן השנתיים ואפילו אבא בא לספור כמה יצא והיה מאוד כיף.
והילד הנפלא דווקא כן התעניין והייתה לו המון מוטיבציה.
והסתבר לי שהילד שלי בן ה-7 חשב על משחק ממש מגניב ובינתיים יצא מקסים. תעקבו, בימים הקרובים אצרף תמונות והוראות הכנה ואיך משחקים.
אז השיעור? כהורים המטלות שהן לא שלנו, הן לא שלנו – אנחנו יכולים לעזור, לכוון, להשתתף… אבל נפנה את הבמה לילד שיחליט ויוביל – וזה כולל שיעורי בית, הכנת תיק לבית ספר, סידור החדר ועוד.
ושתהיה לכולנו חזרה טובה לשגרה.
(התמונה של Debbie Miller)