סיפורים חברתיים

לפני המון שנים, מיד אחרי הצבא, כשהתלבטתי מה לעשות בחיי, נחתתי בסלון ביתו של גרפולוג שאת שמו אני לא זוכרת. אני כן זוכרת מה הוא אמר. בין השאר אמר שיום אחד אני אכתוב, או שאולי אני כבר כותבת? ואמרתי לו שלא. חשבתי עליו לפני כמה ימים כשנסעתי באוטו ועלה לי רעיון חדש לפוסט.
חשבתי שהנה אני כותבת…
ובמסגרת העבודה שלי אני כותבת גם סיפורים חברתיים. אני כותבת אותם כחלק מטיפולים כשעולה צורך ולפעמים לבקשתם של מכרים שיודעים שאני עוסקת בכך.
סיפור חברתי הוא כלי עצמתי ויעיל כאשר עושים בו שימוש נכון. הוא עוזר להרגיע, להכין לסיטואציה חדשה או קשה עבור הילד, להבין סיטואציה, לפתור קושי שעולה בסיטואציה, ללמוד מה לעשות בסיטואציה.
זהו סיפור קצר שבמקור פותח לשימוש עם ילדים עם לקות תקשורת אבל כיום משתמשים בו עם ילדים עם מגוון קשיים וגם ילדים עם התפתחות טיפוסית.

הסיפור החברתי הוא כלי עזר חזותי (בין אם משתמשים בו במלל ותמונות או רק במלל). עזרים חזותיים עוזרים לגייס קשב אצל מי שמתקשה בכך, תמונה עוזרת להמחיש מושג או רעיון שעשוי להיות מופשט או לא מספיק ברור ואפשר לחזור שוב ושוב אל הסיפור והתמונה, בניגוד למילים מדוברות שמתפוגגות מיד עם אמירתן, הסיפור נשאר ואפשר לחזור ולעיין בו שוב ושוב.
הכנת סיפור חברתי היא ממש אמנות. צריך לפתח יכולת כתיבה מדויקת, תמציתית וברורה בהתאם ליכולת ההבנה והקשב של הילד. צריך לבחור ולערוך תמונות מתאימות כך שלא יהיו מציפות ויעבירו את המסר בצורה נעימה וברורה. צריך למקד את הקושי, למקד את הפתרון, למקד את ההסברים כך שיגעו בדיוק במקומות שבהם הילד מתקשה. צריך להתאים את הסיפור בצורה הטובה ביותר לילד מסוים אחד.
יש באינטרנט אתרים כמו האתר של "מטח" שבו סיפורים חברתיים בעברית וכמו sandbox learning עם סיפורים חברתיים באנגלית ואפשר בהחלט להיעזר בהם אבל בסופו של דבר נדרשת התאמה מדויקת לילד מסוים כדי שזה יהיה יעיל.
היופי הוא שכל אחד יכול לכתוב סיפור חברתי. הורה, סבא, גננת, מורה, מדריך, מטפל – כל אחד בתנאי שילמד לעשות את זה נכון כדי להפיק מהסיפור את המרב.