משחק עם הילדים

מתברר שהכל עניין של ניסוחים – גם שלנו לעצמנו.
יש דברים שלא מדברים עליהם וכל אחד חושב שזה רק אצלו ואז עוד יותר לא נעים לדבר. ואז קמה לה גברת אמיצה וכן מדברת על זה.
וכך קרה שהבוקר התעוררתי ונתקלתי בפוסט של הבלוגרית
Shannon Meyerkortv וכותרתו "אני שונאת לשחק עם הילדים שלי". כותרת שערורייתית – מה תגידו על זה?
כמובן נכנסתי וקראתי, איך אפשר שלא? ומתברר שהגברת לא אוהבת לשחק משחקים סימבוליים אבל דווקא נהנית להקריא לילדים שלה סיפור ולצפות בהצגות חמודות שהם מציגים לה.
אני לא יכולה להתהדר בהיותי הראשונה שמעלה את הנושא – אבל אני רוצה לחדד לעצמי כאדם פרטי ולאחרים ממקום מקצועי שהנה – זה קורה גם לאחרים… אבל..
אבל מה? זה הכול עניין של ניסוח – להגיד או לחשוב "אני שונאת לשחק עם הילדים שלי" זו הכללה שמשאירה מקום רק לרגשות אשם.
במקום זה, בואו נעצור רגע ונחשוב, מה בדיוק אני לא נהנה\ית לעשות עם הילדים שלי? מה אני כן נהנה\ית לעשות איתם?
אחד התחומים המשותפים שלי ושל ילדיי הוא הרכבה – היום התחלנו פאזל תלת ממדי ביחד – היה ממש כיף. דברים אחרים שהם אוהבים (גיבורי על, מחשב, סופרגול) אני לא אוהבת בלשון המעטה.
היכולת להקפיד בפני עצמי על הניסוח של הדברים עושה טוב – אז במקום להכליל אני אומר "אני אוהבת לשחק עם הילדים שלי בדברים מסוימים ובדברים אחרים אני לא אוהבת לשחק איתם". וכשאני מודעת, אני יכולה לבחור אינטראקציות נעימות לי ולהימנע מדברים פחות נעימים, ושימצאו שותף אחר למשחק גיבורי העל שלהם.
ומי שעוד לא מצא או עוד לא חידד את הניסוחים שלו, אני ממליצה לחפש תחום\פעילות ואולי כמה כאלה שמשותפים לו ולילדיו – יש מי שאוהב מוסיקה ויכול לשבת בכיף עם ילדיו לשמוע שירים, יש מי שאוהב כדורגל, יצירה, לאכול גלידה, לקרוא ספרים, לבשל, לרקוד, לטייל, לשחות, לקרוא על מטוסים ועוד.
והכי חשוב, להקפיד על הניסוחים: "יש דברים שאני אוהב\ת לעשות עם הילדים שלי ויש דברים שאני לא אוהב\ת לעשות " הניסוח הזה מכבד אותם, את הקשר שלנו איתם אבל גם אותנו. חשוב ומומלץ.